כללית אסתטיקה מהרפס ועד סרטן הפה: כל מה שצריך לדעת על מחלות פה והטיפול בהן
ד”ר עוזי שפונט, מומחה לרפואת הפה ומנהל רפואי מרפאת כללית סמייל ”החלוץ” בחולון. ד”ר סבטלנה פלדמן, מומחית לרפואת הפה, מרפאת כללית סמייל ”החלוץ” בחולון. הכותב: ד”ר ליאור יניב, מתמחה ברפואת הפה ומנהל רפואי מרפאת כללית סמייל ”רוטשילד” בראשון לציון
בעוד שמחלות ובעיות שיניים כמו עששת, דלקת חניכיים או חריקת שיניים מוכרות כמעט לכל אחד, נדמה שמחלות הפה לא זוכות לתשומת הלב הראויה, שכן הזנחה, אבחנה מאוחרת, או חוסר טיפול בהן עלול להוות סיכון ממשי על בריאות המטופל. חשוב לזכור כי הפה הוא שער הכניסה לגוף, ולמערכת הדם, ולכן זיהומים או נגעים שונים בפה עשויים להשליך גם על הבריאות הכללית של כל אחת ואחד מאיתנו.
בכל מקרה בו עולה החשש למחלה בחלל הפה מומלץ לפנות למומחה לרפואת הפה לייעוץ ולבירור המצב, ובהתאם להעניק אבחון מדויק וטיפול במחלה. בכתבה זו נסקור את חמש מחלות הפה הבולטות בישראל ונציע גם דרכים לטפל בהן.
- הרפס (שלבקת)
מחלה זו מוכרת לרוב האוכלוסייה, אך יש לה מספר ביטויים אוראליים ולכן לא תמיד קל לזהות שבאמת מדובר בהופעת הרפס בחלל הפה. הרפס היא למעשה משפחה של וירוסים שנקראת Herpesviridae ומרגע שהגוף נדבק בהם, הם נשארים בו לצמיתות. HSV-1 תוקף בעיקר את אזור הפה והשפתיים, המחלה מתאפיינת בתקופות שקטות בו הווירוס נותר רדום במערכת העצבים ובתקפות של התפרצות. ההערכה היא שכ-90% מאוכלוסייה נחשפה לנגיפי HSV1.
רוב מטופלים הסובלים מהרפס באופן תדיר יודעים לזהות עוד לפני הופעת הנגעים כי המחלה לקראת התפרצות, הם חשים בעקצוץ שמבשר את העתיד. בהמשך מופיעות שלפוחיות קטנות וכואבות, אלה מתפוצצות אחר כך, מתכייבות ולבסוף מגלידות ומחלימות.
בין קבוצות הסיכון להרפס ניתן למצוא: גיל מבוגר, חשיפה לאור אולטרה-סגול, מתח פיזי או רגשי, עייפות, חום, קור, הריון, אלרגיה, טראומה, טיפול שיניים, מחלות בדרכי הנשימה, חום, מחזור וכן מחלות מערכתיות או ממאירות.
טיפול: תחילה חשוב להתחיל בטיפול בהרפס סימפלקס תוך 72 שעות, טיפול מאוחר מזה לא יהיה יעיל. התרופות הנפוצות להרפס הן: תרופות ממשפחת התרופות האנטי-ויראליות אציקלוביר ופנציקלוביר, ובמקרים חמורים או תדירות ניכרת של התפרצויות ניתן לקבל גם טיפול סיסטמי טיפולי או כמניעה.
כמו כן חשוב לדעת כי הרפס היא מחלה מדבקת ויש להיות מודע לכך ולהיזהר בהתאם.
- מחלות זיהומיות (זיהומים פטרייתיים בפהOral Candidiasis )
זיהום זה נגרם על-ידי פטריה הנחשבת לתושב קבע בחלל הפה, והוא אחד הזיהומים הנפוצים ביותר באוכלוסייה. ברוב המקרים הוא מתפרץ כאשר ישנה הפרעה באיזון בפלורה הטבעית של חלל הפה. הזיהום הנוצר מפטריית הקנדידה נקרא קנדידיאסיס.
הזיהום נראה כמו רובד לבן מתקלף, אך יכול להופיע גם בצורת אודם מפושט בחך כחותם של תותבת קיימת. המקומות שנראה את הזיהום לרוב הם: בחך הקשה, בגבולות שיניים תותבות, ובלשון.
ישנם מספר גורמי סיכון העלולים לגרום לשינויים בפלורה הטבעית של חלל הפה ובשל כך לגרום לזיהום קנדידיאזיס. גורמי הסיכון העיקריים הם: היגיינת פה לקויה, בעלי שיניים תותבות שלא מקפדים על היגיינה טובה, או על הסרת התותבות במהלך הלילה, עישון, מטופלי מדוכאי חיסון אשר נוטלים אנטיביוטיקה או תרופות מדכאות חיסון למשך זמן ממושך, מבוגרים, מחלת סוכרת לא מאוזנת ועוד.
טיפול: יכול להיות מקומי או סיסטמי. לדוגמה בתרופות מקומיות כמו: ניסטטטין, מיקונזול וקלוטרימזול.
- אפטות Recurent Aphtous Stomatitis
כמעט כל רופא שיניים או מומחה לבריאות הפה יידע לספר על פניות רבות של מטופלים עם תלונות על הופעה של אפטה. אפטה מתבטאת בחלל הפה במראה של פצע או כיב, אך יש לציין כי אפטה אינה מחלה זיהומית ולכן איננה מדבקת. מצב זה פוגע בכ-20% מהאוכלוסייה בכל רגע נתון, משמע – אחד מכל חמישה אנשים שקוראים את הכתבה הזאת יסבול מאפטה בפה.
רוב האפטות נעות בקוטר של בין כמה מילימטרים מ"מ עד סנטימטר אחד, אך לעיתים הן עלולות להיות אפילו גדולות מכך. אפטה נראית בדרך כלל ככיב בעל קרום חיצוני בצבע צהוב-לבן. האפטה תופיע לרוב בריריות השפה או הלחי ולאו דווקא בחניכיים.
אפטות יכולות לפגוע בכולם, אך נוטות להתפרץ בעקבות מצבי לחץ ודחק או בקרב קבוצות הסיכון הבאות: אלרגיות, נטייה גנטית, הפרעות המטולוגיות, גורמים זיהומיים, חסרים תזונתיים כגון: ויטמין B12, חוסר ברזל או חומצה פולית, מחלות שונות כמו צליאק, קרוהן ועוד וגם במטופלים שהפסיקו לעשן. קבוצת סיכון גדולה היא חולים עם תסמונת כשל חיסוני נרכש (איידס).
טיפול: תחילה חשוב לפנות לרופא השיניים כדי לאבחן שאכן מדובר באפטה ולא חלילה בתסמין של מחלה חמורה יותר, בוודאי אם האפטה לא חולפת לאחר כשבוע. הטיפול עצמו נעשה בעיקר באמצעות תכשירים מאלחשים שחלקם גם מכילים סטרואידים.
- חוורוורת (ORAL LEUKOPLAKIA)
לוקופלאקיה (לאוקו = לבן; plakia = טלאי) מופיע כנגע לבן שלא מתקלף שאינו מתאים לאבחנה של מחלה אחרת. הנגע יכול גם להופיע כשילוב של נגע לבן ואדום הנקרא Erythroleukoplakia. נגע מסוג זה נחשב כנגע טרום ממאיר (משמע נגע כזה יכול להעיד על התפתחות עתידית של סרטן הפה). המקום המסוכן ביותר להופעה של נגע כזה הוא רצפת הפה והלשון, אך הוא יכול להופיע בכל מקום בחלל הפה. הנגע מופיע בקרב 1%-2% באוכלוסייה. כאשר 4%-15% מהנגעים הופכים לממאירים.
גורמי הסיכון נפוצים לליוקופלקיה הם אלכוהול וטבק, גודל הנגע, מיקום, וגיל מבוגר.
טיפול: יש לפנות לייעוץ וטיפול של מומחים לרפואת הפה לצורך אבחנה וטיפול נכון. כאשר מגלים את הנגע יש חשיבות עצומה במעקב ובשליחת ביופסיה כדי לשלול מצב שבו הנגע הופך ממאיר.
- סרטן הפה
סרטן הפה הנפוץ ביותר הוא squamous cell carcinomas אשר מקורו בשכב האפיתל. בחלל הפה ניתן למצוא גם גידולים ממקור אחר כמו בלוטות הרוק גדולות או קטנות ועוד.
סרטן חלל הפה יכול להופיע בכל מקום בפה אך לרוב מופיע בבסיסי הלשון ובצדי הלשון, משם הוא מתפשט ושולח גרורות דרך המערכת הלימפתית.
גורם הסיכון המרכזי לסרטן הפה הוא עישון, אך לא רק. גם צריכה מוגברת של אלכוהול יכולה להביא למחלה זו. בספרות הרפואית אנו רואים כי ההשפעה המסרטנת הגבוהה ביותר היא בשילוב ההרסני של אלכוהול וטבק. התסמינים המחשידים שצריכים להביא אתכם לבדיקה של רופא שיניים הם: נגע אדום או נגע לבן או נגע לבן-אדום; כיב או פצע שאינו מתרפא מעל חודש או תוצאה של משטח לא סדיר.
כלל האצבע במקרה של היתכנות של סרטן הפה הוא: "כאשר יש ספק אין ספק", לכן רצוי שבכל הופעה של נגע בחלל הפה תגיעו לבצע בירור מקיף. ככל שנאתר את אותם נגעים בשלב מוקדם יותר נוכל להציע טיפול יעיל יותר. בנגעים טרום סרטניים או סרטנים ישנה חשיבות באבחנה וטיפול מהיר כלל שניתן.
טיפול: ראשית המיקוד יהיה בהסרת הנגע הממאיר בלבד, אך אם מדובר בשלבים מאוחרים או מתקדמים יותר ייתכן ויהיה צורך גם בטיפול תרופתי, בטיפולים כימותרפיים, בהקרנות או בניתוח.
למידע נוסף אתר כללית סמייל https://did.li/B9jOf
