קריאת מבוא על-שם ציפי מלכוב, הכתבת המוניציפלית המיתולוגית של ירושלים
ראש העיר, משה ליאון, חנך היום (א’, 7.7) מבוא על שם ציפי מלכוב במעמד בני משפחתה.
דוברות עיריית ירושלים
ציפי מלכוב הגיעה לירושלים מיפו בעקבות בעלה סרן שמואל (מולי) מלכוב ז"ל, שנפל במלחמת יום כיפור. קשה למצוא מילים שיוכלו לתאר את אישיותה המיוחדת, את הכנות, היושר והיושרה של ציפי מלכוב, ה-עיתונאית שאהבה כל כך את בירת ישראל ואת תושביה מכל המגדרים, ללא אפליה וללא הפרדה בין צבע, דת, עדה ומעמד. מולכו, שכיתתה רגליה לאורכה ורוחבה של ירושלים, שהכירה כל סימטה רחוב ושכונה בעיר, שתמיד שקיות ענקיות היו תלויות על כתפיה ובתוכן שקיות מזון שיועדו לחתולים, הייתה לאחת הדמויות הבולטות בעיר.
תקצר היריעה מלתאר את מלכוב, שירושלים היוותה עבורה אויר לנשימה ובעורקיה זרם דם של זן מיוחד של עיתונאים. מלכוב לא חששה ולא פחדה מחשיפות תקשורתיות, שפעמים רבות הרעידו ולא רק את הקרקע הירושלמית. במהלך עבודתה לא פסחה על אף מגזר בעיר וגם על עובדי העירייה, תמיד מצאה סיפורים מיוחדים ומצאה עצמה לא אחת מצטרפת פיזית לעובדים בשעות לא שעות, בין אם לעובדי טיאוט הרחובות, פקחי העירייה ואף לא אחת טיפסה על משאיות איסוף האשפה והצטרפה לצוותים בניקיון העיר בלילות והביאה את סיפורם של "העובדים השקופים", השקטים, אלו שנבלעו בעבודתם אל תוך הלילה.
את מלכוב העיתונאית המיוחדת פגשו לא אחת ראשי העיר, חברי מועצת העיר והנהלת העירייה, משתתפת פעילה בישיבות מועצה, מביעה דעתה, מתווכחת ומציפה דברים שבערו בעצמותיה, וכולם קשורים להתנהלות העירייה מול התושבים והעיר.
מלכוב ידועה ומוכרת ככתבת המוניציפלית המובילה בעיר בעיתון ידיעות ירושלים, והיא סיקרה רגעים חגיגיים, היסטוריים וגם כואבים. היא לחמה למען הצדק ולא רק למען ירושלים.
לא פעם, אנשים ראו בה דמות מחוספסת ו"קשוחה" משהו, אך היא הייתה אישה עם לב ענק, מכיל וטוב. עיניה, בגוון המיוחד שלהן, חייכו תמיד גם כשכעסה על אמירות ומעשים שלא תאמו את אמות המוסר והצדק שלה, ולמרות הכעס תמיד האיר זיק שובבי את עיניה הטובות. היא הזכירה בהתנהלותה יותר מכל את הסברס-הצבר הישראלי העוקצני, החד ובתוכו מתוק ועסיסי.
ראש העיר ירושלים, משה ליאון: "שמה של ציפי מלכוב הולך לפנייה. סוחרי השווקים בירושלים במערב ומזרח, מעלים זיכרונות מהימים בהם הייתה מסתובבת ומחפשת את הסיפור המיוחד, או יושבת איתם לאספרסו קצר וסיגריה, או מפזרת מזון לחתולים כי בדרכה המיוחדת ציפי דאגה לכולם וגם לעולם החי. ציפי ייצגה זן מיוחד של עיתונאות ורבים מהכתבים החדשים שהתקבלו למערכת ידיעות ירושלים נצמדו אליה, כי הבינו מהר מאוד שציפי היא הכתובת הנכונה ללמוד את המקצוע. קרוב לוודאי, שבצניעותה הרבה הייתה מתנגדת לטקס ולקריאת מבוא על שמה ומן הסתם הייתה שואלת האם ’נפלנו על הראש?’.
ציפי יקרה, תושבי ירושלים זוכרים אותך והדורות הבאים יזכרו אותך ויקראו על האישיות המיוחדת שלך ויבינו עד כמה את ראויה לכך ששמך יתנוסס ברחובות העיר שחיית בה, אהבת אותה והטבעת בה את חותמך."
קרדיט תמונות:רפי בן חקון
